סיורים בחיפה – לא רק לחיפאים

חיפה היא פנינה אותנטית ולא מלוטשת.

עם היסטוריה מודרנית מרתקת שמשפיעה עד היום על הגיאוגרפיה העירונית.
העיר שגאה בדו-קיום שלה ומתקיימים בה אוכלוסיות מכל הזרמים, המיעוטים והדתות זה לצד זה.

חיפה מציעה למטייל בה סיורים בין שווקים קולינאריים תוססים, אדריכלות מסורתית ומודרנית באותה נשימה, אתרים קדושים ואין סוף סיפורים שמתעוררים לחיים בפרויקט חדש של סדרת סיורים בחיפה שזכה לכותרת –
“סיורים בחיפה – לא רק לחיפאים”
בסיורים נעבור דרך כל נקודות העניין בעיר, בשווקים התוססים, נבין תהליכים שעברו על העיר ונתבונן על עתידה.

הסיורים בפרויקט משלבים מסלולי הליכה מודרכים בנקודות העניין החשובות של העיר ע”י מורה דרך מוסמך ויליד העיר חיפה, חוויה קולינרית דרך טעימות של המאכלים הכי מעניינים ומפתיעים בשווקים המתעוררים והתוססים של העיר  כך שמכל סיור תצאו עם ידע חדש, תובנות ובטן מלאה 🙂

יש כמה מסלולי סיור שפיתחתי בחיפה:

הכי נוח יהיה לי להתחיל עם הסיור של הגנים הבהאים – מושבה גרמנית – ואדי ניסנאס:

בסיור נבקר בגנים הבהאים מרחבת מקדש הבאב, נרד 600 מדרגות למושבה הגרמנית. הסיור בגנים מועבר ע”י מדריך בהאי מקומי לפי חוקי הגנים, נשמע את סיפור הדת הצעירה בעולם, על האמונה שלהם ומדוע הם קשורים לארץ ישראל.

לאחר הגנים הבאים נבקר במושבה הגרמנית הראשונה בארץ הקודש, תוך כדי סיפורים על התופעה הטמפלרית, אישים חשובים שהתגוררו במושבה ועוד סיפורים מזוויות חדשות על אותה התיישבות יוצאת הדופן.
מהמושבה הגרמנית נשוטט לכיוון ואדי ניסנאס דרך רחובות צדדיים שטמונים בהם סיפורים על התפתחות העיר חיפה ונגלה מבנים עם אדריכלות יפיפייה ומוסדות מעניינים שיושבים בהם.
בתחנה האחרונה נבקר בשכונת ואדי ניסנאס ונתמקד בשוק ובחווית טעימות קולינארית ומפתיעה

מה משותף לגרמנים נוצרים, פרסים איראניים, עכו העתיקה ורעיונות משיחיים?

כל הגורמים הללו הם אבני היסוד לרובע היפה ביותר שנבנה שישראל!
אי אפשר שלא להתפעל מהשוטטות במושבה הגרמנית בחיפה. עם כל הכבוד למושבות הגרמניות האחרות בישראל, המושבה בחיפה היא היפה מכולן, ויותר חשוב – המעניינת מכולן.
בקו ישר כמו סרגל הישר מראש הר הכרמל יורדים בגאון הגנים היפים ביותר במזרח בכל הלבנט. ובמרכזם ניצב המקדש הבהאי בכל הדרו. זה המקום לדייק – זה לא באמת מקדש, לפחות לא במובן שאנחנו מכירים: מבנה שבו עורכים פולחן דתי כזה או אחר. המקדש הבהאי הוא מוזולאום – מבנה קבר מפואר, והוא בהחלט מפואר.
מיד עולה השאלה – מי הוא המכובד שמגיע לו כזה קבר?

הפעם נתייחס למקדש מזווית קצת שונה (בלי לזלזל בחשיבות הדתית של המקדש)
דבר שמאפיין מקדשים ברחבי העולם שנבנו לאורך ההיסטוריה הוא האדריכלות שלהם – הם משקפים את מיטב האדריכלות של אותה התקופה ואת המאפיינים של קהל המאמינים. מקורה של הדת הבהאית היא מפרס, איראן של היום, וזו הדת הצעירה ביותר בעולם, רק במאה ה19 היא התנתקה מהאסלאם השיעי. אומנם הדת הבהאית יצאה מאיראן, אבל רוב בני הדת היום כבר מזמן לא מרוכזים באיראן אלה בכל העולם: מאירופה, אמריקה הצפונית והדרומית, אפריקה ואסיה. ממש כל מקום בעולם.

מערב לכך שכל המודל של הגנים הוא ב”גנים פרסיים” שמאפניים גנים באיראן (תרשמו לכם דבר אחד טוב שהגיע מאיראן לישראל) המבנה המפואר של הקבר הוא שילב מבריק של מוטיבים פרסיים כמו הקשתות המחודדות של הארקדה בבסיס המקדש והכיפת הרנסאנס המוזהבת עם ה”לנטרנה” בראשה – אלמנט רנסאנסי מובהק שנועד לקישוט ולא רק – הכנסת אור יום טבעי לתוך המבנה.

משמעות המילה רנסאנס ((Renaissance הוא “לידה מחדש”, והכוונה היא בהחייאת האדריכלות הקלאסית שנשכחה במהלך ימי הביניים. אין דבר שיותר מאפיין את אירופה מהאדריכלות הקלאסית, יוון ורומא העתיקות.
ופה, יש אמירה מעניינת: “אנחנו הבאים יודעים וזוכרים מאיפה הגענו – אבל פנינו למערב ולעולם כולו” ואכן היום יש רק מיעוט של בהאים באיראן וקהילות של בהאים מפוזרות בעולם כולו.
למשל, האדריכל שתכנן את המקדש הוא וויליאם מקסוול – קנדי בן הדת הבאהית שהיה גם חותנו של שוגי אפנדי שהיה לא אחר ממנהיג הדת העולמי באותה העת.

שוק ואדי ניסנאס

השם “שוק ואדי ניסנאס” כבר מזמן יצא מגבול העיר חיפה ומהווה מוקד עלייה לרגל לתיירים וישראלים מכל הארץ שמחפשים חוויה אותנטית, שוק שוקק חיים, אדריכלות ערבית מיוחדת כמו שידעו לבנות בתקופה העו’תמנית והכי חשוב – אוכל באמת מיוחד וטעים. היום, מרוב סיורי טעימות כבר לא רואים את השוק. טרנד מאוד חזק שרק הולך וגובר.

את הסיפורים על המסעדות והטעימות נשאיר לחוויה של ביקור בשוק, כי אין דרך יותר טובה להעביר את החוויה מבלוטות הטעם. פה אפשר לדבר על עניינים קצת יותר עמוקים – להבין את הסביבה, זה מה שאנחנו רוצים לעשות פה.

אם נבחן את פריסת השווקים המצליחים בחיפה נראה שרק השוק של ואדי ניסנאס הוא סיפור הצלחה ורק מהשנים האחרונות (נכון, תלפיות נושף לו בעורף אבל רחוק מאוחר). זה השוק הערבי היחיד בכל העיר, שהיא עיר מעורבת.  לעומת זאת, השווקים הערביים בעיר העתיקה בירושלים ועכו ידועים עוד הרבה זמן מלפני והם גדולים פי כמה וכמה מהשוק של ואדי ניסנאס.

כמובן הכל מתחיל בהתחלה – פה נבחר את רגע כיבוש העיר חיפה ע”י ההגנה כנקודת ההתחלה שלנו: בלילה בין ה21 ל22 באפריל כוחות ההגנה הביסו את הכנופיות הערביות ורובם המוחלט של התושבים הערבים נמלטו מהעיר, סדר גודל של 65 אלף נמלטו מתוך 70 אלף התושבים הערבים שהיו בעיר. חלק לא קטן מהם הגיע לעכו דרך הים.

את מעט האוכלוסייה הערבית שנשארה בעיר קיבצו באותה שכונה בשם ואדי ניסנאס, ביחד עם עולים חדשים יהודים שהגיעו למדינה הצעירה בעלייה ההמונית. העולים היהודים ששיפרו את מצבם הכלכלי לא נשארו בשכונה ושיפרו כלפי מעלה, לעיר החדשה שהתפתחה על ההר. בדיוק ככה שמרה ואדי ניסנאס על הצביון הערבי המובהק שלה לכל אורך הזמן, עד שהבשילו התנאים של השוק לפריחה כלכלית ותיירותית – הישראלים והחיפאים בפרט רק חיכו למקום כזה שיוכלו במרחק נסיעה קצרה מהבית לחוות חוויה אותנטית תרבותית שונה ממה שהם מכירים ועל זה בדיוק עונה השוק.

עם הזמן התחיל בו פסטיבל קטן שזכה להצלחה גדולה, פסטיבל בשם “החג של של החגים” שמאיר באורות זוהרים את הלילות הקרים של חודש דצמבר ומציין במקביל את חנוכה והכריסמס ומקדם דו קיום (או יותר נכון תלת-קיום) שיש בעיר חיפה: יהודים, נוצרים ומוסלמים.  והפסטיבל תפס תאוצה והעלה את ואדי ניסנאס על המפה הארצית והיום הוא כבר הועבר למושבה הגרמנית הסמוכה, כי הסימטאות הצרות של הואדי כבר לא הספיקו.

אם נחזור להשוואה מקודם ,על השוק בעכו למשל, עכשיו אנחנו מבינים שעכו העתיקה הייתה ערבית מובהקת מקום המדינה ועד היום ולכן יש שם שוק מוכר ווותיק, ועל הפוטנציאל התיירותי שלה אין עוררין וירושלים העתיקה זה בכלל סיפור אחר, שמתחיל רק ביוני 1967.